לפעמים תמונה של שער היא הרבה יותר מתמונה של שער. היא מסמלת דרך שלמה.
את התמונה הזו קיבלתי השבוע מסטודנטית שלי, שכבר נמצאת בצד השני של תהליך קבלה ארוך, מורכב ומרגש.
והפעם – בצד השני של השער נמצא Princeton.
היא הגישה מועמדות לחמש תוכניות מובילות במנהל ומדיניות ציבורית, והתקבלה ל־ארבע מתוך חמש.
בסופו של דבר היא בחרה בתוכנית ייחודית ויוקרתית בפרינסטון: כיתה של 20 סטודנטים בלבד, פחות מאחוז קבלה, מלגה מלאה וגם מלגת מחיה.
והנתון שהצליח לרגש אותי במיוחד: לדבריה, היא תהיה הישראלית החמישית ב־75 שנות התוכנית.
אבל דווקא במקרה הזה, אני חושבת שמכתב הקבלה הוא רק חלק קטן מהסיפור.
כשהיא כתבה לי על ההחלטה, היא אמרה משפט שאהבתי מאוד:
"זו לא סוף הדרך, אלא תחילתה."
ואולי זו בדיוק המשמעות של השער שבתמונה.
אנחנו נוטים לחשוב שתהליך קבלה לאוניברסיטה מתחיל ב־CV, בחיבורים, בהמלצות ובטפסים – ומסתיים ברגע שבו מגיע ה־Congratulations.
אחרי כמעט 30 שנה בתחום, אני חושבת אחרת.
תהליך טוב מתחיל הרבה לפני.
הוא מתחיל בשאלות: מי אני? מה באמת עשיתי עד היום? מה מניע אותי? מה מיוחד בדרך שלי? ולאן אני רוצה להגיע מכאן?
לפעמים התפקיד שלי הוא לכתוב ולערוך. לפעמים לבנות אסטרטגיה. אבל לא פעם, החלק החשוב ביותר הוא דווקא לעזור לאדם שמולי לראות את הסיפור של עצמו – לזהות את החוט שמחבר בין הבחירות, ההצלחות, הקשיים והשאיפות, ולהבין מה יש בו שאי אפשר למצוא אצל אף מועמד אחר.
אחרי שהתקבלה, היא שלחה לי מכתב תודה שגרם לי לעצור לרגע. היא כתבה:
"הקבלה לאוניברסיטה הופכת להיות רק הדובדבן שבקצפת – תוצאה טבעית של תהליך עמוק הרבה יותר. המתנה האמיתית של הדרך הזו היא לא רק להתקבל, אלא לצאת ממנה עם מבט צלול יותר על עצמנו."
אין הרבה דברים שיכולים לרגש יועצת יותר ממילים כאלה.
כי בסופו של דבר, המטרה היא כמובן לפתוח את השער.
אבל העבודה האמיתית היא לעזור לאדם שמגיע אליו לדעת מי הוא, למה הוא נכנס בו, ומה הוא מתכוון לעשות אחרי שיעבור דרכו.
ועכשיו השער של Princeton פתוח בפניה.
איזו דרך. ואיזו התחלה. ❤️
#Princeton #IvyLeague #GraduateSchool #PublicPolicy #HigherEducation #Admissions #Scholarships #Leadership #StudyAbroad