ביום ראשון האחרון, בגיל 39, ליאו מסי שוב עשה היסטוריה. במונדיאל 2026 הואהפך למלך השערים של גביע העולם בכל הזמנים, כשהוא עוקף את מירוסלב קלוזה וקובע שיאחדש של שערים בתולדות הטורניר. כמה ימים קודם לכן הוא גם הפך לשחקן הראשוןבהיסטוריה שמופיע בשישה גביעי עולם שונים, והשלים שלושער במשחק הפתיחה של ארגנטינה.
לפני ארבע שנים מסי כבר השלים את מה שרבים חשבו שהוא המשימה האחרונהבקריירה שלו: זכייה במונדיאל.
הוא זכה בכל תואר אפשרי. הוא זכה בכדורי זהב הוא שבר כמעט כל שיא שניתן לשבור הוא הפך לסמל עולמי שסוחף אחריו עשרות מיליונים ברחביהעולם, לא רק אוהדים אלא גם ילדים שחולמים, אנשים שקשה להם.
אבל,
הוא לא הקים סטרטאפ, לא ניהל קרן השקעות, לא הוביל חברת 500 פורצ'ן. ובכול זאת, כול אוניברסיטה הייתהשמחה לקבל אותו.
למה?
כי מסי כמעט חריג בנוף הסלבריטי.
כבר יותר מ-20 שנהשהוא נמצא תחת זכוכית מגדלת עולמית.
מאות מיליוני אנשים עוקבים אחריו. מיליוני ילדים רואים בו מודל לחיקוי. הוא הרוויח מאות מיליוני דולרים. הוא הגיע לפסגת התהילה העולמית.
ובכל זאת, הסיפור שלו כמעט נטול שערוריות.
אין סיפורי אגו אינסופיים. אין דרמות ציבוריות חוזרות. אין חיים נוצצים שנועדו למשוך כותרות.
במקום זה, אנחנו רואים אדם שנשוי לאשתו אנטונלה, שאותה הכיר עודבילדותו בעיר רוסאריו שבארגנטינה.
אדם שמדבר מעט. אדם שממעט להתראיין. אדם שמעדיף שהעבודה שלו תדבר במקומו.
וזה אולי הדבר שהופך אותו למנהיג כל כך יוצא דופן.
בעולם שבו כולם מנסים להישמע, הוא בחר להקשיב.
בעולם שבו כולם רוצים להיות במרכז, הוא בחר לשים את המשימה במרכז.
בעולם שבו רבים מחפשים הכרה, הוא חיפש מצוינות.
וזה בדיוק מה שמחקרים מודרניים על מנהיגות מראים שוב ושוב:
המנהיגים האפקטיביים ביותר אינם בהכרח הכריזמטיים ביותר.
הם אלו שיוצרים אמון.
כששחקנים צעירים בארגנטינה מדברים על מסי, הם לא מדברים קודם כלעל היכולת הטכנית שלו.
הם מדברים על הצניעות שלו. על הדרך שבה הוא מתייחס לאנשים. על העובדה שגם כשהיה הכוכב הגדול בעולם, הוא גרם לכל שחקןלהרגיש חשוב.
זו מנהיגות מסוג אחר.
לא מנהיגות של כוח.
לא מנהיגות של אגו.
מנהיגות של אמון.
וזה מעניין במיוחד בהקשר של בתי הספר למנהל עסקים.
כולם מדברים עלמנהיגות:
Harvard Business School – שמטרתההמוצהרת היא להכשיר "מנהיגים שעושים שינוי בעולם".
Stanford Graduate School of Business– שמפתחת מנהיגים בעלי השפעה גלובלית.
Wharton School – הידועה בטיפוח מנהיגים עסקיים וציבוריים.
Kellogg School of Management– מהמובילות בעולם בתחום המנהיגות השיתופית.
MIT Sloan – המתמקדת במנהיגות, חדשנות והובלת שינוי.
INSEAD – שמכשירה מנהיגים בינלאומיים הפועלים בזירה הגלובלית.
London Business School – מהמוסדות הבולטים בעולם בפיתוח מנהיגות גלובלית.
Oxford Saïd ו-Cambridge Judge– המדגישים מנהיגות, השפעה וחשיבה ארוכת טווח.
ההבדלים העיקרים ביןבתי הספר הוא בסוג המנהיג שהם מתיימרים לבנות, בכול בית ספר יש את ההדגשים שלהם,את הקווים הדקים שמבדלים אותם.
אז נכון, הג'ימאטחשוב, ציונים חשובים, הניסיון מקצועי שלך חשוב אבל הדבר הכי חשוב היא המנהיגותשלך.
כאשר הוזמנתילוועדות הקבלה של הרווארד, סטנפורד וקולומביה (כחלק מהכשרה המקצועית שלי בשגרירות),השאלות בהן דנים ועדות הקבלה לגבי מועמד נראות ככה:
מה הניסיון המקצועי של המועמד מלמד אותנו על המנהיגותשלו?
האם הוא הובילבעבר אנשים?
"האם אנשים אחרים ירצו ללכת אחריו?"
"האם הוא מסוגל להוביל שינוי?"
"האם הוא מסוגל לקבל החלטות תחת לחץ?"
"האם הוא מסוגל להרים אנשים סביבו בתקופות קשות?"
והאם הוא מסוגל לעשות זאת בסביבה עסקית?
כך שהמסקנה מעשרות שעות של ישיבה בוועדות הקבלה, היא שבתי הספר לא
מחפשים את האדם החכם ביותר בחדר.
הם לא מחפשים את האדם העשיר ביותר בחדר.
והם אפילו לא מחפשים את האדם המצליח ביותר בחדר.
הם מחפשים את האדם שכאשר הוא נכנס לחדר – אנשים אחרים הופכים לטובים יותר.
ואלו, הם חברים הסטודנטים שלנו.
לעזרה בקבלה לMBA
054-4969165